ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויחי
פרשה נוכחית: שמות
פרשה הבאה: וארא
 


מרשם לאריכות ימים / אור ויקר

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

"למען ירבו ימיכם... על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם, לתת להם, כימי השמים על הארץ" (דברים יא, כא). בגמרא (ברכות ח יא) סיפרו לר' יוחנן (שחי בטבריה) כי ישנם זקנים בבבל. שאלם: היתכן? והרי בפסוקנו נאמר: "למען ירבו ימיכם על האדמה" ולא בחו"ל. כיון שאמרו לו, ש"מקדמי ומחשכי" דהיינו משכימים ומקדימים לבית הכנסת ומאחרים לצאת ממנו, נחה דעתו.
שואל הכלי יקר: עדיין שאלת ר' יוחנן במקומה עומדת, והרי נאמר בפסוק כי ריבוי שנים רק בארץ ישראל "על האדמה אשר נשבע ה'" ובבל אינה בגבולות ההבטחה.
תשובת הכלי יקר ע"פ הגמרא (מגילה כט א) "תניא ר' אלעזר הקפר אומר: עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל שיקבעו בא"י" - "ואם כן, האדמה שבכל בתי כנסיות של חו"ל, זוהי האדמה של ארץ ישראל, שהרי לעתיד יקבע ה' בתי כנסיות, הבניין והקרקע, מכל וכל אל א"י. ואם כן בודאי האדמה ההיא אדמת קודש היא, וחלק מאדמת א"י. והמשכים והמעריב בכל יום לבתי כנסיות, דומה כאילו בכל יום הוא עומד על האדמה אשר נשבע ה' לתת לאבותיכם". מעין מנהרת מקום המזרימה משהו מקדושת א"י לבתי כנסת שבחו"ל.
נאמר בפסוק "אשר נשבע ה' לתת להם" והגמרא (סנהדרין צ ב) מדייקת "לכם לא נאמר אלא להם (והרי האבות מתו, אלא) - מכאן לתחיית המתים מן התורה." האבות יקומו לתחיה וינחלו גם הם את א"י. שואל הכלי יקר: מדוע דווקא בפסוק זה רומזת התורה על עניין תחיית המתים? לפי הרעיון שהוזכר לעיל בעניין אדמת בתי כנסיות, יובן הדיוק בסנהדרין. כי דווקא בזמן הגאולה והתחיה יסופחו אדמות בה"כ לא"י ורק אז האבות שיקומו לתחיה יירָשום.
הגמרא בברכות תולה את ריבוי השנים בבבל לא רק בביקור קבוע בבית הכנסת, אלא בעיקר שמשכימים ומאחרים, באים ראשונים ויוצאים אחרונים. מידי יום ביומו כלומר, ה"אקדומי והאחשיכי" הם הגורמים לזכירה זו. ומדוע?
עונה על כך הכלי יקר בחיבורו "עוללות אפרים" (מאמר תקג) הגמרא בברכות ח, דלעיל, ממשיכה: מהו המקור לריבוי שנים בחו"ל? על ידי ביקור קבוע בביה"כ? אמר רב אחא: שנאמר "לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה'." (משלי ח לד-לה).
והרעיון הגנוז בפסוקים אלו, שאדם המגיע ראשון לבית הכנסת זוכה להתייחד עם קונו, והרי רק ה' עמו. ובזה קרוב הוא למקור החיים הלא הוא הי"ת, שנאמר עליו: "כי עמך מקור חיים" (תהלים לו י). ובשעה זו כל השפע והחיות מתנקזים אליו, אל הפותח ראשון דלתות בית המדרש. במחשבה ראשונה חשב ר' יוחנן כי מקור החיים הוא רק בא"י שנקראת ארץ החיים, כי השגחת ה' ושכינתו מצויה בה ביותר, וכל הגר בה קרוב יותר אל מקור החיים, וזוכה לזקנה ושיבה. וכשמסרו לו שבבבל ישנם אנשים המקדימים להגיע לבית המדרש, הבין שגם דרך צינור זה יכול האדם במידת מה להידבק אל ה' להיות קרוב אליו ולזכות באריכות ימים ממקור החיים.
ועיין בדבריו הנפלאים של מרן הראיה בעין אי"ה (ח"א ח) על הגמרא בברכות ח, ניתוח נפלא של שני גורמים המאריכים חייו של אדם.
ונסיים בדברי בעל "הכתב והקבלה" העומד על סיום הפסוק "כימי השמים על הארץ" - מה פשר ביטוי זה? "ירצה לומר, למען תזכו לחיות פה בחיים הזמניים, מעין חיי העוה"ב, בהיותכם על הארץ תחיו חיים אמתיים, כאותם החיים אשר בשמים, כעין אמרם 'עולמך תראה בחייך', (כדברי הכוזרי בסוף מאמר א)". אנו מתקרבים לחודש אלול שבו אומרים את המזמור "ה' אורי וישעי", ונזכה לפסוק המסיים פרק זה "לראות בטוב ה' בארץ החיים" - לחיים טובים, ארוכים ואיכותיים.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: