הגמרא מבררת את סגנון הברכה המיוחדת “מקדש ישראל והזמנים”. לכאורה” מובנה הוא שהקדוש ברוך הוא מקדש את ישראל ומקדש את הזמנים. על כך מקשים בגמרא: הרי יש הגדרה הלכתית ש”אין חותמין בשתים”? אין מברכים על שני דברים ביחד. ביטוי הלכה זו במילים שונות הוא: “אין עושין מצוות חבילות חבילות”. אין זה יפה ונעים לחטוף מצוות” לבלוע שני דברים שבקדושה יחד. משיבה הגמרא שאין אלו שני דברים” אלא ד’ מקדש את ישראל וישראל מקדשים את הזמנים. זו ברכה אחת. זה בירור עמוק” יסודי ונפלא של מהות ישראל.
ישראל מקדשים את הזמנים” בכח שניתן להם משמים. ריבונו של עולם ברא בריה מיוחדת ונטע בה כח נשמתי מיוחד” כמו שכתוב: “עם זו יצרתי לי” תהלתי יספרו”. מתוך שד’ מקדש את ישראל” יש להם כח לקדש את הזמנים. מכח הקדושה שביצירת ישראל נמשך באופן טבעי שישראל מקדשים את הזמנים. קדושת ראש חודש” חגים ומועדים היא קדושה שלנו” קדושה שמתגלית ומסתדרת על ידינו ומתוכֵנו. היא מסודרת על ידי בית דין שהוא מרכז התורה בישראל” וכל העם עונים אחריו: מקודש” מקודש! ישראל מקדשים את הזמנים” ממקור התורה” בכח התורה” בכח המציאות של עם סגולה. הקדושה הכלל ישראלית שלנו מתגלה בזה שאנו מקדשים את הזמנים.
הזמן הוא מסכת מופלאה” ונכתבו עליו הרבה מחקרים מדעיים ופילוסופיים. הזמן הוא דבר משונה” שאי אפשר למששו באצבעות כמו את המקום” אבל בו נמצאת מציאות האדם והעולם. הזמן אינו דבר שיש לו מציאות כשלעצמו” אבל בו מצויה עובדת מציאותנו. האדם שנברא בצלם אלוהים נמצא בעולם הזה” והזמן הוא סדר החיים של האדם בעולם הזה. הופעת הנשמה בגוף בסדר ההיסטוריה – עניינה הזמן. הזמן הוא האדם בעולם. בראייה עמוקה של ייעודם של ישראל בעולם” ישראל הם המקדשים את הזמן. כלומר: הם המגלים את התוכן האלוהי של הזמן כולו” הם הנותנים ערך ותוכן לזמן ולמציאות האדם בעולם” מכח העובדה של התגלות שם ד’ עליהם. ישראל מקדשים את הזמנים” זאת אומרת: את כל סדר החיים של האדם בעולם. זהו עניינם של ישראל: ליצור קדושה בעולם ובמציאות האדם בעולם” לגלות שם שמים” שהוא באמת פנימיות כל מציאות האדם בעולם [1].
[1] ע”פ שיחות הרצי”ה שמות עמ’ 132-4″ ויקרא 221-3″ במדבר 380-1″ דברים 220-1″ 564-5.
