בימי הסליחות ועשרת ימי תשובה מרבים בתפילה ובסליחות יותר מבשאר ימי השנה. כתוב בתורה כי מי “כד’ אלהינו בכל קראנו אליו” – תמיד” אבל יש גם פסוק בנביא: “דִרשו ד’ בהִמצאו” קִראֻהו בהיותו קרוב”. מסבירה הגמרא שיש מצבים מיוחדים שבהם ד’ קרוב יותר – בעשרת ימי תשובה. ימים אלה של אלול ועשרת ימי תשובה הם ימים של התקדשות והִטהרות מיוחדת” של דקדוק מעשים” ימים של התרחקות מן הטעויות לאור התורה” ומתוך זה יש ערך מיוחד להתרוממות האדם כלפי שמיא בתפילה. בתפילה יש פרטיות אינדיבידואלית” היא “עבודה שבלב”. שואל אדם צרכיו ב”שומע תפילה” וכן ב”רפאנו”” דברים אישיים פרטיים. אבל יש להבין: פניית האדם אל הבורא – נמשכת מפניית הבורא אל האדם. התפילה צריכה להימשך דווקא מתוך המקור: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ההתחלה אינה מהאדם אלא מהתורה. שני צינורות אלה: תורה ותפילה יחד” משלימים זה את זה” “מסיר אזנו משמֹע תורה” גם תפילתו תועבה”. תפילה שבאה מתוך מקור של תורה מקבלת את ערכה האמיתי. הפרטיות האישית של עבודה שבלב” נמשכת מהמקור העליון האלוהי של התורה.
אמירת מזמור “לדוד” ד’ אורי וישעי” היא הכנה מאלול לתשרי. במזמור זה אנחנו נפגשים בהשראת רוח הקודש המתגלה ממקור מלכות ישראל – מדוד המלך. עכשיו באלול עלינו להתקשר ולהתדבק בעניין האלוהי של שפע רוח הקודש שבמלכות ישראל” במדרגתו השמימית העליונה ביותר” ומתוך המקור של השראת השכינה הממלכתית” הכללית” נמשיך גם דקדוק במעשים הפרטיים.
הימים האלו” ימי אלול” הם ימים של מהפכה פנימית” של תשובה” של הבראה” של התהפכות לאמיתיות הבריאות והטהרה [1].
מקורות:
[1] ע”פ שיחות הרצ”י דברים עמ’ 98-99″ 328″ 402″ מועדים ב’ עמ’ 355.
