ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: עקב
פרשה נוכחית: ראה
פרשה הבאה: שופטים
 


מחאה חברתית או מאבק כספי

הרב שלמה אבינר

האם המחאה נגד יוקר הדיור שהתרחבה למחאה כללית נגד יוקר המחייה נוגעת לתורה או לא? בוודאי שריבונו של עולם מאיר לנו את הדרך גם בכל עניין לאומי או חברתי, ומכוון אותנו בכל חזיתות החיים וכל מה שד' אמר לנו נעשה ונשמע. השאלה היא האם יש כאן מחאה חברתית או מאבק כספי, מחאת חיים או מחאת לוקסוס, מחאה בעד הצדק או מחאה למען אינטרסים של פלג באוכלוסיה.
כמובן, גם מאבק אינטרסים הוא לגיטימי ומותר על פי התורה. הרי זו מדינה חופשית, בה פועלים כוחות השוק. זהו משטר קפיטליסטי ליברלי, בו מותר לאדם להילחם כדי להרוויח יותר ולשלם פחות. אין כאן שוק מודרך ריכוזי אלא שוק חופשי. מותר להילחם כדי להיות עשיר. מותר על פי התורה, אבל לא חייבים על פי תורה. מה שחייבים זה למנוע עוני, ומה שמותר הוא להעלות את רמת החיים.
מניעת עוני היא חובת צדקה. על פי ההלכה הפרט חייב לתת צדקה והכלל חייב לכפות על הצדקה, כלומר הקהילה וקל וחומר המדינה.
כידוע חייך קודמים לחיי חברך (בבא מציעא סב א), אבל מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך, כמבואר בערוך השולחן יורה דעה רנא, באגרות בסוף ספר התניא, בסוף ספר אהבת חסד לחפץ חיים, ובשו"ת אורח משפט למרן הרב קוק. לדוגמא, לא יתכן שאתה תעשה אמבטיה במים שלך או תשקה גינה אם לחברך אין מים לשתות (נדרים פ ב). מי הוא עני? מי שחסר לו המינימום ההכרחי.
וכאמור, העלאת רמת החיים היא מותרת, אבל אין חובה על פי תורה להצטרף ולסייע למאבק זה. והנה המחאה שלפנינו הוגדרה על ידי העומדים בראשה: מעמד הביניים קורס, והוא תובע מהממשלה נתח גדול יותר, על חשבון צרכים אחרים של המדינה, כגון ביטחון. אם כן, לא מדובר במאבק למען עניים ממש.
אמנם הצטרפו למחאה גם עניים ממש, אך הם מיעוט זניח, כמו שהצטרפו כל מיני גופים: אלו לוחמים למען הפסקת הריסת בתים לא חוקיים של ערבים ואלו למען יישובים בדואים לא חוקיים, ואלו למען מהגרים ופליטים, וביניהם גם עניים ממש, מחוסרי דיור ממש. אבל עיקר המחאה היא של המעמד הבינוני.
לכן, אם כבר נאבקים, יש להיאבק למען המעמד הנמוך של העניים ממש, וזו מצוה של תורה. הבעיה קיימת בהחלט, ויש שחיקת המדיניות החברתית בכל העולם, ובכל מקום יש מחאות הדומות לשלנו. זה נכון שמחיר הדיור בארצנו עלה מאז תשס"ז ב-34% ובגוש דן ב-49%.
אבל גם בעיית העוני הממשית אינה כל כך פשוטה לפתרון, כי יש גבול להעמקת המיסוי. ברפורמה הכלכלית שעשה ראש הממשלה בקדנציה הקודמת שלו, הוא הגביל את כספי ההעברה. אז היה מצב ש 10% מהעם פרנסו 90%. היה סיכון שימאס להם, ולכן יעברו לחוץ לארץ, או שיעתיקו מפעליהם לחוץ לארץ, או יתחכמו למצוא פרצות חוקיות בחוק ותתקיים מלחמת מוחות.
ודאי שסוציאליזם - כלומר חלוקה שוויונית של הרווחים וניהול משותף של אמצעי הייצור - הוא צודק יותר. הוא נוהג במידה מסוימת במשפחה וראוי שכל האומה תהיה כמו משפחה אחת גדולה. קיבוץ הוא אכן יצירה נפלאה. הבעיה עם הסוציאליזם היא שהוא לא יעיל. מדינות קומוניסטיות קרסו והפכו לקפיטליסטיות. וכבר הוכיח הסקוטי אדם סמית', אבי הכלכלה המודרנית, שהמניע את גלגלי הכלכלה הוא האינטרס האישי. וכן בנה ממשיכו הצרפתי ריקרדו, שהיה ממוצא יהודי, את מבנה המערכת הכלכלית. כי אדם רגיל לא ימסור את הנפש למען הזולת אלא רק עבור עצמו. הקפיטליזם הוא המצליח.
לכן, הפתרון הוא הקפיטליזם הרווחתי. משרד הרווחה שלנו מחלק מיליארדים למעוטי יכולת. תקציבו הוא מהגדולים במדינה. הוא קופת הצדקה של המדינה. וכבר אמרו: מיהו התורם הגדול ביותר במדינה? - המדינה עצמה! אבל כאמור, גם לזה יש גבולות, וכל זה אמור ביחס לעניים ממש.
בעניין זה שאל הרב שלמה זלמן שרגאי את מרן הרב קוק בשם הפועל המזרחי, הפלג הסוציאליסטי של המזרחי, מהו המשטר הנכון על פי תורה. השיב לו מרן הרב קוק, שבלי להיכנס לעצם השאלה, ברור הוא שרכוש פרטי, הנו בלתי רווחי אם יקפידו כדין במצוות התורה.
והסיבה פשוטה. מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך. מותר להיות עשיר מופלג, אבל עוני וסבל הם דבר בלתי נסבל. אך עם זאת אין דרישה לשוויון. החתם סופר נשאל ביחס לקואופרטיב, מיסודו של רוברט אובן, על חלוקה שוויונית של הרווחים, תהיה עבודה של האדם מה שתהיה. השיב שזה ודאי טוב ויפה, כך הכהנים חלקו בשווה, כך החיילים חלקו בשווה. אבל שוב אותה תשובה: זה לא יעיל, האדם המצוי לא יטרח עבור הזולת.
כך כותב הרמב"ם, שלולא המשוגעים לא נבנה העולם. אנשים מוסרים את נפשם כדי להרוויח כסף, וכך הכלכלה והטכנולוגיה מתפתחות. מאבק נגד העשירים אינו נכון באופן מציאותי ואין לו הצדקה על פי תורה. נכון שרמת החיים מאד עלתה בארץ אך גם פער המשכורות גדל, ובכל זאת - אל תסתכל בצלחת השני. וגם אותם עשירים מביאים ברכה לעולם. הקפיטליסט האמריקאי המפורסם פורד, (גם קצת אנטישמי אך אין זה נוגע לענייננו), הריהו מפרנס ששים ריבוא אנשים, מתוך תשוקה להרוויח יותר ויותר.
אגב, גם הקומוניסטים לא לחמו כולם למען הצדק אלא כדי שהם יחליפו את הבורגנות העשירה. המנהיגים הקומוניסטים נעשו עשירים גדולים לא פחות מושחתים מהבורגנים.
לא להילחם נגד העשירים, אלא למען העניים ממש. יש גם כמה פתרונות מעשיים לגבי מחיר הדיור ושכירות הדירות הנמשכת ממנו. למשל דירה בינונית עולה כ-1,550,000 שקל. מתוך זה: בנייה כ-400 אלף, רווח קבלן 150 אלף, פיתוח קרקע 150 אלף. סך הכל 700 אלף. מחיר הקרקע 500 אלף, מסים שונים 350 אלף. אם כאלף עוברים למדינה. אפשר לגבות זאת מהעשירים אך אין זה מן היושר לגבות מן העניים. אך האמת חייבת להיאמר, שראש הממשלה הציע עתה כמה פתרונות כדי לפתור את מצוקת הדיור, כאשר רובם אינם חדשים, אלא הם יוזמות קדומות אלא שעניינים כאלה לוקחים זמן. זה הכלל, אין פתרונות פלא.
אין זה סוד, שחלק ניכר מן המוחים ראו הזדמנות לתקוף את ראש הממשלה. כמובן, מותר להילחם להחלפת ראש הממשלה, אך יש להיות ישר ולא להחביא מלחמה פוליטית תחת מסווה של מאבק חברתי, ועל כל פנים העניין מתרחק ממלחמה של תורה. אך יש כאן חוסר יושר מפני שדווקא ראש הממשלה הזה, הוא שפעל וטרח בעניינים אלה.
כאמור אי אפשר לבצע פתאום מהפכות כלכליות. לו יצויר שהמדינה תחדל לגבות מחיר על קרקע ומסים על בנייה, אמנם המחירים ירדו פלאים, אך אלו שקנו ביוקר יפסידו שלא ביושר. חוקי הכלכלה הם מסובכים. חז"ל אומרים שריבונו של עולם העדיף להצמיח דדים אצל אב שאשתו נפטרה כדי לספק חלב לתינוק ולא להמציא לו כסף. חלב אבהי הוא נס פרטי ללא השלכות על כל החברה, אך הכנסת כסף למחזור משליך על מהלך הכלכלה. מרן הרב קוק מסביר בעין-איה שריבונו של עולם אינו רוצה לפגוע בחוקי הכלכלה, על אף שהם קשים וחסרי לב, כי הם מעמידי העולם (שבת נג ב).
וייאמר לזכותה של מדינתנו שכלכלתה יציבה מאוד ושהמשבר הכלכלי הקשה שפקד את אמריקה ואירופה פסח עליה. הרפורמות הכלכליות העמוקות של ראש הממשלה מבריאות את חיינו לאיטן. שינויים פתאומיים עלולים לגרום משברים כלכליים, ומי שישלם עליהם הם דווקא העניים שתלויים בכל פרוטה. האנרכיסטים למיניהם שצומחים כמו יבלית באותן מחאות, רוצים לשנות הכול וחושבים לתומם ש"עולם ישן עד היסוד נחריבה" (אינטרנציונל) ומהאודים העשנים של העולם הישן הרקוב יצמחו פרחי העתיד.
גם נוכחותו של השמאל הקיצוני אינה לברכה, כי לא מדובר בשמאל חברתי אלא בשמאל פוליטי, ובמקרה שלנו יש דווקא לבכות שאין בימינו שמאל חברתי המיוצג באופן מפלגתי ראוי, וכאן ראוי לציין שמי שחוקק הכי הרבה חוקים לטובת העניים ומעוטי היכולת היתה דווקא המפד"ל. וביחס ליוקר הבנייה, השמאל הפוליטי אינו מייצג דווקא את השמאל החברתי, כי ביהודה ושומרון יש אין סוף אדמות מדינה זולות. כאשר השמאל הפוליטי הקיצוני האנטי בטחוני בא לידי ביטוי במחאה - הוא מעורר ספקות כבדים. וכן מימון המחאה על ידי הקרן החדשה לישראל גם הוא מעורר תהיות רבות.
נחזור לעניין יוקר הבנייה. עוד כיוון לפתרון הוא זירוז תהליכי הבנייה והפשטת מנגנוני אישורי בנייה שהם מסורבלים באופן מופרז. הרי בכל שנה מתווספים 50 אלף משקי בית והממשלה מאפשרת בנייה של 40 אלף יחידות דיור לשנה. כיון שהביקוש עולה על ההיצע, באופן טבעי עולים המחירים.
על כל פנים כלל ישראל לא היה נוכח במחאה הזו, והמספרים שדווחו היו מנופחים פי ארבעה או פי חמישה - ואגב, השקרים האלה של התקשורת אינם לכבודנו. רק פלג של האומה נמצא שם, וכאמור לעיל, מאבקו לגיטימי, אך אין זה מאבק של תורה ושל צדק, אלא מאבק של כיס ושל כסף, זהו מאבק אינדיבידואליסטי ולא מאבק אידיאליסטי.
וכן חייבים אנו להעיר הערה כוללת על עצם היחס למדינה, שהרי נשמעה שם הסיסמה: להחזיר את המדינה לעם. אכן יש שתי השקפות אפשריות ביחס למדינה, א. יחס כאל מכשיר, יחס אינסטרומנטלי-תועלתי, כאשר המדינה באה לשרת את הפרט. זו השקפת הפילוסופים התועלתיים האנגלים הובס, יום, לוק, מיל וכן הפילוסוף הצרפתי רוסו. אדם לאדם זאב, אך לטובתו, כדאי שיחדל לנשוך, יקבל עול המדינה וכך ירוויח, וכהגדרת מרן הרב קוק בספרו אורות, שלדעתם המדינה היא חברת ביטוח גדולה. ב. אך לא כך הוקמה מדינתנו, למען שרת את הפרט, אלא מפני שהיא אידיאל עצמי, הקשור לנשמת העם, יישות האומה. לא כמו אריסטו שסבר כי הכלל הוא אוסף של פרטים אלא כמו אפלטון, שהאומה היא ישות עצמית.
ודאי הפרט חשוב, אך לא לבדו, גם הכלל חשוב. שניהם חשובים ויש לבנות איזון ביניהם. ודאי לפרט יש זכויות, אך אי אפשר להעמיד את האינדיבידואליזם במרכז החיים. בניין האומה הוא גם אושר הפרט. עיתונאי ראיין אשתו של קצין בקבע שבא לבקר בהפגנה ושאל אותה: למה לא באת קודם? היא גמגמה והשיבה: אנו רגילים לתת ולא לקחת. המדינה אינה פרה חולבת עם תכולה אינסופית. אכן: תנו לנו! אבל - מאיפה? על חשבון מה? אין כאן מאבק חברתי של תורה למען החלש ולמען הצדק, אלא מאבק על זכויות של עצמם, על פי משחק פתוח בשוק, שהוא לגיטימי אך לא תורני רוחני.
חזק ונתחזק להוסיף מאבקי אמת למען העני והחלש, חזק ונתחזק בבניין עמנו וארצנו. בחסדי ד' עלינו אנו מתקדמים, אנו הולכים ונבנים, אנו קמים לתחייה, נשמתנו הלאומית מתעוררת, מתוך דחיפה אלהית עצומה, על ידינו ומתוכנו. נתחזק ונתאמץ.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: