תוספת או גרעון?

פעמיים מתחילת ספר דברים מופיע האיסור לא להוסיף ולא לגרוע במצוות התורה. הפעם האחת בפרשת ואתחנן (דברים ד ב) “לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה’ אלוקיכם אשר אנוכי מצוה אתכם”. והפעם השנייה בפרשתנו פרשת ראה (יג א) “כל הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות” לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו”. ויש לשאול מדוע יש צורך להזכיר פעמיים איסור זה” ועוד” מהי התוספת והגירעון שעליהם מדובר?
רש”י מבאר בשני המקומות שהתוספת והגירעון היא תוספת וגירעון במצוה עצמה “כגון חמש פרשיות בתפילין (במקום ארבע)” חמשת מנין בלולב (במקום ארבע) וכן – ‘לא תגרעו'”” – שלוש (במקום ארבע) וכו’…
לעומתו” מפרש הגר”א (וכן הרש”ר הירש בפרשתנו) – שיש כאן שני איסורים – האחד” כפירושו של רש”י – לא להוסיף או לגרוע בכל מצוה כשלעצמה” והאיסור השני לא להוסיף או לגרוע מכלל מצוות התורה שמספרן המדויק תרי”ג מצוות ולא תרי”ד או תרי”ב וכד’.
המשותף לשני פירושים אלו שמדובר באיסורים שונים שכל אחד עומד בפני עצמו. א. לא להוסיף ב. לא לגרוע – בכל מצוה ומצוה. ולגר”א ארבעה איסורים – שניים כרש”י ועוד שניים כלליים – לא להוסיף ולא לגרוע על כלל המצוות.
לעומתם מפרש הכלי יקר (דברים ד ב) – שיש כאן רק איסור אחד – לא להוסיף” ולא לגרוע אינו איסור בפני עצמו אלא פירוש של האיסור לא להוסיף שהרי עצם ההוספה היא היא הגרעון וזה לשונו – “שלא תגרעו אינו ציווי אלא פירושו… דהיינו לא תוסיפו ואז ממילא לא תגרעו שהרי כל המוסיף גורע”…
והסביר זאת הרב הירש (בשני המקומות) – “כל מצוה שניתנה לנו מאת ה’ תתקיים על ידינו בשלמותה” אל ננהג בה בשרירות לב סובייקטיבית על יד שנוסיף עליה או נגרע ממנה” אלא נקיים אותה כנתינתה. מצוות אלה… הן מאמר ה'” דבר ה’ אלינו. כל המוסיף עליהן או גורע מהן – מזייף את דבר ה'” מכניס סברה אנושית לאמת של מחשבות ה’ הנצחיות” ומוריד את המצוות שה’ יסד לדרגת השטחיות של חיצוניות אנושית”… “אל תמציא לך דרכים חדשות בעבודת האל” אל תבקש להתרצות לאלוקיך בדרכים שונות מאלו שנקבעו על ידו. רק אם תעשה בנאמנות את מה שהוא ציווה” תביע את הכניעה שהוא מצפה לה ממך. עם כל תוספת או מגרעת הן תחדלנה להיות תכתיב אלוקיך”.
דברים אלו נכונים לכל הדורות ובוודאי בתקופתנו שלנו – בה המודעות והחיפוש העצמי כה נפוץ מחד” והרצון לחדש ולהחמיר כה גדול מאידך” על כן לא תוסיפו כדי שלא תגרעו!