משל לתרנגול ועטלף / לגעת בטבע

מפגשים עם לבו של הטבע
כל עוף והטעם שלו
בעלי חיים רבים מתרוצצים להם בפרשתנו כאילו היתה גן עדן עבורם. עופות נדירים שלא פגשנו בטיול של בין הזמנים השבוע” פתאום צצים בין הפסוקים. מה ראה המקרא להכיל בעלי חיים פשוטים מעולם הטבע” בין שורותיו הקדושות מעולם הרוח?
ננסוק לרגע מעל לסוגיית כשרות העופות והיתר אכילתם” שכן איננו באים לרדוף אחר כּוֹס-חורבות לילי. נניח לו לשבת על עמוד חשמל בשלווה ולהביט עלינו מלמעלה. בינתיים נפנה לדבריו של הרב קוק וניתן להם להאיר לנו את הדרך “התבונן בפלאי היצירה” בחיי הא-לוקות שלהם” …דע את המציאות שאתה חי בה” (חכמת הקודש עמ’ פג). הפעם נתמקד בשמות שהעניקו הפסוקים לעופות” ונגלה עולמות מוצפנים. ניכר כי הפסוקים הבינו לליבם של עופות נדירים” הכירו והכילו את אופים המיוחד” ואולי אף מעבר לכך…
לכל עוף יש שם
ניקח לדוגמא את הינשוף הפעיל “בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה” (משלי ז). נמשיך אל ידידנו הכּוֹס הדורס הזעיר” ששמו מלשון שחיטה וכסיסה. אף את התנשמת ניתן לזהות ממרחקים בחשכה” בזכות הנשימות החורקות שהיא משמיעה כצעקת ברזים חלודים. אם נטפס מעלה בפסוקים נפגוש באלוף קרבות האוויר” מומחה התִמרוּנים – הנץ” צייד הציפורים הזריז לכל ניצה ומריבה” מגיח כניצוץ ומכריע קרב.
אותיות פורחות באוויר
אחרון אחרון חביב” בסוף הרשימה” שוכן לו העטלף ששמו חמקמק אך מפליא עד מאוד. כאן נטפס מדרגה אחת קדימה” וננסה לפרק את שמו המורכב לפלחים פלחים המרכיבים את אופיו. ע”ט”ל”ף – מורכב מארבע אותיות ובעצם ממספר משחקי מילים: ע”ף – וכלשון הרמב”ן: ‘העכבר הפורח בלילה’. ע”ט”ף- המצביע על האופן שבו כנפיו עוטפות ומכסות את גופו” וכן משמעות ע”ל”ף – ככתוב על תמר “וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף” (בראשית לח). מפליאה עוד יותר ההלחמה הפשוטה בין ‘עט’ ל-‘פ’ המרכיבה את שמו. שכן הוא לוזר בצליליו החדים על חרק ביש מזל תוך כדי מעוף” ו’עט’ הישר ‘ל’כיוון הצליל החוזר שבקע מ’פיו’. אם נמשיך נמצא לפחות עוד ארבעה מאפיינים את התנהגותו המוסתרים באותיות שמו. בקיצור” ניכר כי לַמקרא היכרות עמוקה ויסודית עם לבו של שוכן מערות זה” כמו ההיכרות המעמיקה עם יתר העופות שניקבו בשמות בפרשתנו.
משל לתרנגול ועטלף
“דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב ‘הוי המתאוים את יום ה’. למה זה לכם? יום ה’ הוא חשך ולא אור’ (עמוס ה). משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור” אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה – שאורה שלי היא” ואתה למה לך אורה?” (סנהדרין צח). התרנגול” נכסף מטבעו אל האור ולכן משכים קום. הוא יודע להבחין בין אור לחושך ונמשל פה לחכמים בחכמת התורה. העטלף לעומתו” עוף טמא” המסתתר מעיני השמש ומסמל את העם ההולכים בחושך.
במשל זה העוסק בציפייה לגאולה” מזהיר התרנגול החכם את העטלף מפני האור העומד לבקוע. אך כפי שהבהיר הר”ן בדרשותיו” עיקר הבשורה בהארה רוחנית היא כלפי מי שהכין עצמו אליה” אך בכל אופן” כשהיא בוקעת היא בוקעת עבור כולם” כל אחד בדרגתו. גם לנו ישנם רגעים שבהם היינו מעדיפים שלא להיות בחברת הרב או בבית המדרש המואר רוחנית” רגעים של דכדוך או הסתר פנים. רגעים בהם אנו מחפשים להתבודד במערתנו החשוכה. אך כשמבקיע האור העמום” אנו חשים עד כמה הקב”ה איתנו ברגעים אלו” וממש מתקיימות בנו מילותיו של הרב קוק “גם שמים עוטה ערפל” מפיקים אור נעים”. ישנם זמנים רגועים” בהם דווקא אור הירח נעים לנו. אולם כאשר העבודה הפנימית שלנו תפתח פתח של רחמי שמים” גם העטלף שבתוכנו יזכה לנסוק קדימה בעבודת ה’ “העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. יושבי בארץ צלמות” אור נגה עליהם” (ישעיהו ט)” לא סתם אור “כּי ה’ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם! וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ” (ישעיהו ס).
תורה ומדע
בחיים אנו נפגשים עם עולם הטבע הקסום” הוא שובה את לבנו ואנו מגלים בו עולמות. במקביל” אנו צוללים בים התורה” מתעמקים בסוגיות ובדברי חז”ל” ומוצאים מזור לנפשנו. היפה הוא” שרק התבוננות בשניהם יחד תשלים לנו מבט רחב אחד.
רק ביהדות שֵם החיה כל כך מתאים לה. אז איפה התחילה כל ההתאמה בין אופי העופות לשמות שלהם בתורה? האם בבראשית פרק ב’ “ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו”” אדם שהבין ללבם והתאים להם שם. או שמא כבר לפני כן” שהרי תורה קדמה לעולם והכינה את הקרקע גם לעולם החי שעתיד להופיע בו. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שכשמדברים על עופות” מסתבכים בשאלת הביצה והתרנגולת.